סיפור עם משל מדהים שכדאי לספר לילדים.
תלמיד בא בשאלה למורה שלו.
"אתה תמיד במצב רוח טוב, רגוע, ואף פעם לא כועס.
האם תוכל ללמד אותי להיות כמוך?"
המורה הסכים וביקש מהתלמיד להביא שק גדול ותפוחי אדמה.
"כל פעם שתתעצבן על מישהו ותיעלב ממנו, קח תפוח אדמה אחד, תרשום עליו את שם האדם איתו היה לך הקונפליקט ושים את תפוח האדמה בשק. עשה זאת בכל פעם שתיעלב על מישהו."
"וזהו?" התפלא התלמיד.
לא" ענה המורה, "עליך כל הזמן לסחוב את השקית הזאת יחד איתך. ובכל פעם שתיעלב ממישהו, תוסיף לשקית תפוח אדמה."
התלמיד הסכים.
לאחר שעבר זמן מה, השק של התלמיד התמלא בתפוחי אדמה ונהיה די כבד.
היה מאוד לא נוח לסחוב את השק לכל מקום וכל הזמן.
בנוסף, תפוחי האדמה התחילו להירקב השק נהיה לח, הצמיח שורשים ונדף ממנו ריח חזק ולא נעים.
התלמיד חזר אל המורה ואמר "אני לא יכול יותר לסחוב את השק, הוא כבד מדיי ותפוחי האדמה התחילו להירקב. תציע משהו אחר בבקשה."
המורה הביט עליו עם חיוך ואמר "אותו הדבר קורה לך ולרוב האנשים. פשוט הרבה אנשים לא שמים לב לזה. הם סוחבים את כל המחשבות השליליות איתם, המעשים מחשבות שלהם הופכים להרגלים שלהם, וההרגלים הופכים לאופי אשר נהיה חלק בלתי נפרד מחייהם.
נתתי לך הזדמנות להביט בתהליך הזה מהצד.
בכל פעם שאתה מחליט להיעלב או להיפך, תחשוב, אם בא לך לקחת איתך את הכעסים והמחשבות השליליות למסע שלך."
אז אפשר לספר את הסיפור היפה הזה שמצאתי לילדים ותשאלו אותם האם הם כעסו או כועסים כעת על מישהו?
האם היה אפשר לא לכעוס או לכעוס פחות בסיטואציה שהיייתה?
כיצד יכלו לפתור את הבעיה כדי לא לסחוב את הכעס איתם לכל מקום?
אפשר ונכון להסביר לילדים שאם מישהו עושה לנו משהו לא נעים, פעם אחר פעם, צריך לדבר איתו על הנושא ולמצוא פתרון לבעיה.
כמובן שאם הילדים מצאו פתרון לקונפליקט, זה נהדר וצריך לעודד אותם ולספר על כך לעוד קרובים שיראו שזו הדרך הנכונה.