כשקורה משהו לילד ולא משנה מה… נפלה לו הגלידה , מישהו לקח לו את הצעצוע, לא נתנו לו להסתכל בסדרה שהוא אוהב, כל דבר כזה יכול להיות מאוד קשה בשבילו, ובשבילנו זה מה בעצם קרה???
אז זהו, שלנו זה נראה שטויות, ואז אנחנו מתעצבנים ואומרים – לא קרה כלום!!! או תפסיק לבכות!!! או כל דבר אחר ששם את הילד במקום שהוא מרגיש לבד ולא מובן, ואז החרדה עולה ושהחרדה עולה זה מתכון בטוח לכעס ועצבים והתקפי טנטרומים.
אז מה לא עושים-
- לא צועקים
- לא מענישים ואומרים תלך לחדר או לעונש או לחשוב על זה- אין גרוע מבידוד חברתי כשאתה מרגיש בחרדה או בכעס שקשה לך להשתלט עליו
מה כן –
- להיות איתו בקושי, להגיד לו שאנחנו מבינים שזה קשה מה שקרה או שכואב לו או שהוא מתוסכל.
- אתם תראו בעיניים שלו את השוק של להיות מובן
- ואז בעצם הורדנו את החרדה והכלנו אותו
- אנחנו נותנים לילד את הדבר הכי חשוב, אנחנו מקבלים אותך כמו שאתה, אתה חלק מהמועדון ונצוות שלנו מהמשפחה גם אם אתה כועס או עצבני
- תנו שם לרגש… אני מבין שאתה- כועס, עצבני, מתוסכל
- כאשר הם נרגעים – חשוב חשוב, תגשו אליהם ותגידו להם כל הכבוד שהצליחו להרגע ושהם גיבורים